בית משפט השלום בחדרה
ת"א 42784-28-27 רינגל ואח' נ' ב.ח. חמו - יזמות ובניה (2006) בע"מ ואח'
לפני כבוד השופטת הדסה אסיף
התובעים
אילנית רינגל .
אלדד רינגל .
נגד
הנתבעים
ב.ח. חמו - יזמות ובניה (2006) בע"מ ח.פ. 513911412.
תמר פלד מ.ר. 12887
פסק דין
1. התובעים רכשו נכס מהנתבעת 1, שהיא חברה קבלנית שבנתה ומכרה בתים ביישוב רמת ישי. הנתבעת 2 היא עורכת דין, שבאותה שימשה כבאת כוחה של הנתבעת 1 בעניינים שונים הקשורים להסכמי המכר, ובכלל זה לצורך רישום זכויות על שם הקונים.
2. לטענת התובעים, ההסכם עם הנתבעת 1 נחתם ביום 21/1/10 והם שילמו לנתבעת 1 את כל הסכומים שהתחייבו לשלם לה על פי ההסכם. לטענתם, שתי הנתבעות הפרו את התחייבויותיהן כלפיהם, ולא דאגו לרישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין.
3. לטענת התובעים, הנתבעת 1 הפרה את התחייבותה כלפיהם על פי ההסכם שחתמה עימם, וחייבת לכן לשלם להם פיצוי מוסכם כנקוב בהסכם, בסכום של 130,000 ₪. התובעים טוענים גם כי הנתבעת 1 לא המציאה להם אישור מהשכנים לפיו אין לשכנים טענה או תביעה בנוגע למיקום הגדר המפרידה בין ביתם לבית השכן, ובשל כך הם זכאים לסכום נוסף של 20,000 ש"ח.
4. לטענת התובעים, הנתבעת 2, שעל פי ההסכם בינם ובין הנתבעת 1, היא שהייתה אמורה לדאוג לרישום הזכויות על שמם, התרשלה בביצוע תפקידה כעורכת דין והפרה את חובת הנאמנות המוטלת עליה לפי חוק לשכת עורכי הדין, משום שבפועל לא דאגה לרישום הזכויות על שמם. לטענת התובעים, על הנתבעת 2 להשיב להם לכן את הסכום ששילמו לה כשכר טרחת עורך דין לשם ביצוע רישום הזכויות בנכס, בסך 15,080 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששילמו לידיה את הסכום האמור (מעמד חתימת ההסכם).
עוד טוענים התובעים כי בשל מחדליה של הנתבעת 2, שלא דאגה לרישום הזכויות בנכס על 1 שמם, נגרמו להם נזקים בגין פגיעה בשווי הנכס, פגיעה בסיכוי למוכרו ועגמת נפש. בשל כך הם טוענים שיש לחייב את הנתבעת 2 לשלם להם פיצוי, בסכום שלא יפחת מסכום הפיצוי המוסכם שבינם ובין הנתבעת 1. לכן, טוענים התובעים, כי גם על הנתבעת 2 לשלם להם פיצוי בסכום של 130,000 ש"ח.
עוד טוענים התובעים כי בשל מחדליה הנתבעת 2 שפעם אחר פעם קיבלה מידיהם מסמכים המיועדים לרישום בטאבו אך לא עשתה בהם שימוש, הם הוציאו הוצאות רבות לקבלת האישורים הנדרשים ובשל כך על הנתבעת 2 לשלם להם את הסך של 2,541 ₪ בגין הוצאות אלה.
5. שתי הנתבעות הגישו כתב הגנה. הנתבעת 1 גם שלחה הודעת צד ג' נגד הנתבעת 2.
6. בדיון שהיה בפני ביום 14/5/19 נשמעו הראיות ובסופו ניתנו הוראות להגשת סיכומים בכתב. התובעים הגישו סיכומים מטעמם וכך גם הנתבעת 1. הנתבעת 2 לא הגישה סיכומים מטעמה, חרף אורכות רבות שניתנו לה, ואשר על פי האחרונה שבהם היה עליה להגיש את סיכומיה עד ליום 6/10/19 . בשל חגי תשרי ובשל תיקים אחרים שהמתינו גם הם למתן פסק דין, לא הגיע תורו של תיק זה עד היום. מתברר כי גם היום אין בתיק סיכומים מטעמה של הנתבעת 2. לפיכך, נראה שהנתבעת 2 ויתרה על הגשת סיכומים מטעמה, ועל כל פנים אין מקום להמתין עוד.
לפיכך, ניתן עתה פסק הדין בתביעה ובהודעה לצד שלישי, על סמך סיכומי התובעים והנתבעת 1 בלבד.
התביעה כנגד הנתבעת 1:
7. הנתבעת 1 אינה חולקת, למעשה, על כך שהזכויות בנכס לא נרשמו על שם התובעים. הנתבעת 1 טוענת, עם זאת, שיש לדחות את התביעה שהגישו התובעים נגדה, שכן לטענתה הנתבעת 2 היא שהייתה אמורה לדאוג לרישום הזכויות על שם התובעים. הנתבעת 1 טוענת כי ההתחייבות המפורטת בסעיף 6 להסכם, שעליה מבססים התובעים את טענותיהם כלפיה, הינה רק להעביר לתובעים את זכויותיה האובליגטוריות והיא לא התחייבה לרשום את הנכס בפועל על שם התובעים. לטענת הנתבעת 1, רישום הנכס הוא מלאכה שאותה התחייבה הנתבעת 2 לעשות ובגינה גם קיבלה הנתבעת 2 תשלום.
8. אני דוחה את טענות הנתבעת 1 וקובעת כי על פי ההסכם הנתבעת 1 התחייבה כלפי התובעים לרשום על שמם את הזכויות בנכס. התחייבות זו עולה במפורש מסעיף 6 להסכם, הקובע:
"המוכר מתחייב בזה למכור לקונה ולהעביר על שמו את זכויותיו בדירה ולמסור לו את החזקה בה.....".
9. מקריאת ההסכם ברור כי הנתבעת 2 אינה צד לו. היא מוזכרת בהסכם רק כבאת כוחה של הנתבעת 1. כך, מצוין בסעיף 1.2 בפסקה השניה בעמ' 4 להסכם:
"מובהר בזאת כי רישום זכויות הקונה בלשכת רישום המקרקעין ייעשה על ידי בא כח המוכר, עורכת הדין תמר פלד..." (הדגש שלי, ה.א.).
גם בסעיף 11.6 להסכם צוין מפורשות כי הנתבעת 2 היא באת כח המוכר. כך גם בסעיף 17 להסכם.
10 . אם לא די בכך, אני גם מאמינה לתובעת ולעדותה, לפיה הצדדים הגדירו בהסכם במפורש כי רישום הזכויות על שמם יבוצע על ידי באת כח המוכר, ולא על ידי בא כוחם, לא משום שהחיוב זה לא חל על הנתבעת 1, אלא משום שלדבר הייתה חשיבות בקביעת שכר הטרחה ששילמו לעו"ד מטעמם. אני מאמינה לעדות התובעת, לפיה צוין מפורשות בהסכם כי הנתבעת 2, באת כוח המוכר, היא שתטפל בנושא הרישום, רק על מנת לחדד את העובדה שביצועה של מטלה זו לא יוטל על התובעים או על בא כוחם. זאת, משום שבהתאם לכך, גם נקבע סכום שכר הטירחה ששילמו התובעים לעורך הדין מטעמם (עמ' 2 שו' 24-28 ועמ' 9. שו' 1-2).
11 . אני דוחה את טענת הנתבעת 1, לפיה ראיה, לכך שהתובעים ידעו שהנתבעת 2, ולא הנתבעת 1, היא שמחויבת כלפיהם, מצויה בכך שהם שילמו לנתבעת 2 שכ"ט עבור רישום הזכויות. אמנם, בהסכם צוין כי: "שכר טרחת עורך דין תמר פלד בשיעור 2% + מע"מ מערך הדירה יחול על הקונה" (סעיף 17 להסכם), אך הדבר אך מלמד שבמסגרת ההסכמות שהתובעים והנתבעת 1 הגיעו אליהם, הסכימו התובעים לשלם את שכר טרחת עורכת הדין של הנתבעת 1. אין בו כדי להקים יחסים משפטיים ישירים בין התובעים לב"כ הנתבעת 1.
12 . הנתבעת 1 היא שהתחייבה כלפי התובעים, לדאוג לרישום הזכויות בנכס על שמם. התחייבות זו באה לידי ביטוי הן בסעיף 6 להסכם והן בסעיפים האחרים, שבהם הבהירו הצדדים מפורשות כי רישום הזכויות יבוצע על ידי ב"כ הנתבעת 1 ולא, למשל, על ידי ב"כ התובעים.
13 . מאחר שהזכויות לא נרשמו על שם התובעים, אף שאלה המציאו את כל המסמכים שחויבו להמציא לשם כך, הרי שהנתבעת 1 הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים. הפרה זו היא הפרה יסודית. זאת, לנוכח הגדרת מונח זה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970 (להלן – החוק), שהצדדים אימצו את הוראותיו (סעיף 18 להסכם).
14 . סעיף 6 לחוק קובע כי הפרה יסודית היא:
"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה 5 מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית".
15 . הצדדים אמנם לא הסכימו מפורשות בחוזה, שהפרת התחייבותה של הנתבעת 1 לרשום את הזכויות על שם התובעים תחשב להפרה יסודית. יחד עם זאת, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שאדם סביר לא היה מתקשר בהסכם לרכישת נכס מקרקעין, לו ידע שהזכויות באותו נכס לא יירשמו על שמו. הנתבעת 1 גם לא טענה אחרת בסיכומיה.
16 . יוצא, שהנתבעים זכאים לפיצוי המוסכם, הנקוב בסעיף 15 להסכם. לכן, על הנתבעת 1 לשלם להם 130,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע בהסכם לרישום הזכויות ועד התשלום בפועל. התובעים טענו בסיכומיהם שהמועד שנקבע בהסכם לרישום הזכויות הוא 18/12/11, 12 חודשים ממועד סיום הפרצלציה, ולא מצאתי, שהנתבעת 1 טענה אחרת בסיכומים מטעמה.
17 . התובעים דרשו גם לחייב את הנתבעת 1 לשלם להם 20,000 ₪, בשל אי המצאת התחייבותו של השכן לעניין הגדר. הנתבעת לא טענה דבר לעניין זה בסיכומים מטעמה. לפיכך, אני מקבלת את טענות התובעים גם בעניין הזה, ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים גם את הסך של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
התביעה כנגד נתבעת 2:
18. הנתבעת 2 לא הגישה סיכומים. יש לבחון לכן את טענות התובעים כלפיה.
19. התובעים טוענים כי הנתבעת 2 התרשלה כלפיהם והפרה את חובת הנאמנות כלפיהם בכך שלא דאגה לרישום הזכויות על שמם. אני מקבלת את טענות התובעים בעניין זה. עדות התובעת הותירה רושם מהימן מאוד, ואני מאמינה לעדותה, לפיה התובעים המציאו לידי הנתבעת 2 את כל המסמכים שזו דרשה מהם, וכי לא הם שמנעו ממנה מלבצע את רישום הזכויות על שמם.
20. הנתבעת 2 אישרה בעדותה שהיא שהיתה מחויבת לבצע את רישומו של הנכס בלשכת 1 רישום המקרקעין. בפועל, היא לא רשמה את הזכויות על שם התובעים.
21 . הנתבע 2 טענה שהרישום לא יצא אל הפועל, משום שעל זכויות התובעים הוטל עיקול, שמנע את הרישום. אני דוחה טענה זו, משום שלא עלה בידי הנתבעת 2 להוכיח אותה.
א. עדות הנתבעת 2 הותירה רושם שלילי. אם לא די בכך, תשובותיה, בנוגע לשאלות רבות שנשאלה, היו מתחכמות.
ב. המסמך שהציגה הנתבעת 2, בניסיון להוכיח את טענתה אודות העיקול (נ/ 1) תמוה, בלשון המעטה. מדובר במסמך סתמי, שלא ניתן ללמוד ממנו לאיזה נכס הוא מתייחס. אין על גבי המסמך הזה כל פרט שיכול להביא לזיהויו של הנכס שהוא מתייחס אליו. גם אין על המסמך נ/ 1 חותמת רשמית של לשכת רישום המקרקעין.
ג. כל שיש על המסמך הוא תאריך – 16/2/12 , ושרבוט בכתב יד, שככל הנראה נכתב בו "קיים עיקול מקרקעין". לא ברור מי חתום על המסמך וכאמור, לא ניתן לדעת לאיזה נכס הוא מתייחס. לכן, לא ניתן לקבוע שהנתבעת הצליחה, באמצעות מסמך זה, להוכיח את טענתה לפיה רישומו של הנכס נמנע בשל עיקול שהוטל עליו.
22 . בסופו של דבר הנתבעת 2 לא דאגה לרישום הזכויות על שם התובעים ועל כך אין מחלוקת. בכך התרשלה הנתבעת 2 כלפי התובעים, ועליה לפצות אותם בגין הנזק שנגרם להם עקב התרשלותה. זאת, הן בשל עגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל מחדליה באי רישומו של הנכס על שמם, והן בשל כך שהתובעים נדרשו שוב ושוב להמציא לידיה מסמכים ואישורים לצורך הרישום.
אני מעמידה את סכום הפיצוי על סכום כולל של 30,000 ש"ח.
23 . התובעים גם דרשו לחייב את הנתבעת 2 להשיב להם את הסכומים ששילמו עבור שכר טירחתה. אני דוחה דרישה זו של התובעים. כפי שכבר ציינתי לעיל, הסכמתם של התובעים לשאת בשכ"ט הנתבעת 2, שהייתה באת כוחה של הנתבעת 1, היתה חלק מההסכמות שהיו בין התובעים לנתבעת 1. לא מדובר בהתקשרות ישירה בין התובעים לנתבעת 2 וממילא אם מאן דהוא זכאי להשבת הסכום ששולם לנתבעת 2 כשכר טרחה, אין אלה התובעים.
ההודעה לצד ג'
24 . כאמור, הנתבעת 1 שלחה לנתבעת 2 הודעה לצד שלישי. היא טענה בה כי על הנתבעת 2 לפצותה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובעים. זאת, משום שלטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2 היא שהתחייבה לבצע בפועל את רישום הזכויות על שם התובעים.
25. כפי שכבר נאמר, הנתבעת 2, שהיא גם צד ג', לא הגישה סיכומים מטעמה. בהעדר סיכומים מטעם הנתבעת 2, על סמך האמור בסיכומי הנתבעת 1 (מסעיף 23 ואילך), ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את ההודעה ששלחה הנתבעת 1 לנתבעת 2.
סיכום:
26 . אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. 130,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.12.11.
ב. 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
ג. ביחד ולחוד עם הנתבעת 2 את כל הוצאות התביעה (אגרות, מסירות ושכר עדים ומומחים), ובנוסף שכ"ט עו"ד לתובעים בסכום של 17,550 ש"ח.
27 . אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. סך של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.
ב. ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 את כל הוצאות התביעה (אגרות, מסירות ושכר עדים ומומחים), ובנוסף שכ"ט עו"ד לתובעים בסכום של 3,510 ש"ח.
21 . אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לנתבעת 1 כל סכום שזו תשלם לתובעים, כולל בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עורכי דין. הנתבעת 2 גם תישא בהוצאות הנתבעת 1 בגין ההודעה לצד שלישי (אגרות ומסירות לפי חשבונית) ועל כל אלה בשכ"ט עו"ד לנתבעת 1 עבור ההודעה לצד ג', בסכום של 5,000 ש"ח.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י"ג חשוון תש"פ, 11 נובמבר 2211 , בהעדר הצדדים.
